שבוע שעבר הגעתי לקוסמטיקאית שלי.
כשנכנסתי , פתחה לי את הדלת אישה מבוגרת. לקוחה שבדיוק סיימה טיפול,
ואמרה לי :
״אני יכולה לבקש ממך שתרדי איתי במעלית? אני מפחדת לרדת לבד״
הסכמתי ברצון.
במהלך חמש הקומות שירדנו
היא סיפרה לי בקצרה שהיא לא מבינה את זה, היא עברה מלא דברים בחייה. אבל לרדת במעלית, זה משהו שמפחיד אותה. עם זה היא לא מסוגלת להתמודד. בטח לא לבד.
הקשבתי לה, ניסיתי לנרמל לה את הפחד
ואז נפרדנו.
ואני עליתי חזרה לקומה חמישית
בתחושה טובה
שהנה עזרתי. עשיתי משהו קטן .ממש קטן אבל טוב.
ואיזה כיף שלמרות הפחד שלה
היא יודעת לבקש.
כמה נתינה קטנה גורמת לנו להרגיש טוב
כמה היא ממלא את הלב באנרגיות
כאילו תרמתי כליה.
בסך הכל אירחתי לה חברה בין חמש קומות בקופסא סגורה
אבל הבסך הכל הזה,
העניק לשתינו מתנה
לה– שאפשר ורצוי לבקש עזרה ולדבר בקול על הפחדים.
לי– להמשיך בנתינות קטנות, זה מיישר ומרחיב את הכתפיים.
כולה מעלית..
