מריבות בין אחים

למה אחים רבים?

הם רבים על המקום שלהם בבית.

אם במשך שלוש שנים הייתי הבכור ונולד לי אח או אחות שמושכים את תשומת הלב או סתם אני מבין שהבלעדיות אינה רק שלי, אני צריך לחלוק עם עוד מישהו את הטריטוריה, יחס  של ההורים, רכוש וכדומה, אני כבר נמצא במקום שאני מבין שאני צריך להילחם עליו.

מה שהיה, הוא לא מה שיהיה. לחלק מהילדים מדובר בהרעת תנאים של ממש. כשאנחנו מדברים על מריבות חשוב שנחלק  את "מלחמת העולם" הזו  לשני סוגים:

1.  מריבות טבעיות
2. מריבות מטרתיות

מריבה טבעית

המריבות הטבעיות הם על משאבים, כולל המשאב שנקרא "אמאאאאאא!!!!! זה מתחיל ממריבה על משחק ,על טלוויזיה, מי יושב ליד החלון ברכב ומי יצייר בדיוק עכשיו בטוש האדום.

הריב הוא דבר טבעי שמלמד את הילדים על המקום שלהם. כשאנחנו כהורים דואגים בגלל המריבות ( כי אנחנו שוחרי צדק ורוצים הרמוניה ויחסים טובים), אנחנו בעצם מתערבים מהמקום הרגשי. ברגע שאנחנו נכנסים לסאגה של מריבות, הילדים מגלים שיש להם כוח. הכוח בגיוס ההורים ברמה הרגשית. הילד יודע שהוא יכול לגייס את ההורה שיהיה בעדו ונגד האח.

מריבה מטרתית

ילדים יוצרים מריבות כי הם מרוויחים חיזוק של המטרה שלהם. הילד מרוויח את מטרת ה"לא פייר" והילדה מגייסת את האמא לצידה וזו מריבה מטרתית.

מריבה בין אחים מתחילה ממש במקרה.

הם לא קמים בבוקר ואומרים לעצמם " היום אני אצעק על אחותי  ואעליב אותה", מריבה מתחילה במקרה ואנחנו ההורים נמצאים שם.

אז מה, לא להתערב?

הדבר הראשון הוא להוציא לנו מהראש שאנחנו על תקן בית המשפט וחובה עלינו לחפש מי התחיל, מי אשם? מי נפגע יותר? ומי ישלם מחיר?

(בכלל , כדאי שנוריד מעצמינו את הצורך האובססיבי לעשות צדק).

הגישה החינוכית אומרת שילדים צריכים לדעת להסתדר וללמוד לפתור ויכוחים ומחלוקות בכוחות עצמם. ולכן, טוב ובריא ונורמלי שיהיו מריבות.

כשהם יהיו גדולים יותר, אנחנו נרצה שתהיה להם את המיומנות לפתור מריבות ואי הסכמות בכוחות עצמם. הם יהיו הרבה יותר שעות בלעדינו עם חברים ומורים ואנשים בעלי סמכות, הם יהיו שם ויחוו קונפליקטים ואנחנו לא נהיה שם לחפש מי התחיל. ומי צודק.

כשההורים מחפשים מי התחיל, הילד מפרש שהוא צריך להיות צודק תמיד.

המסר צריך להיות " ילדים – אתם אחים ואנחנו סומכים עליכם שאתם תסתדרו בעצמכם בדיוק כמו שאבא ואני מסתדרים ולכן אנחנו לא נתערב"

"מותר לכעוס מותר לריב ואנחנו סומכים עליכם שתסתדרו".

ומה קורה כשיש מכות? או קללות?

כשיש מכות או קללות, אפשר להפריד בלי לנקוט עמדה ובלי לקחת צד, בלי חקירות ובלי הטפות מוסר. " אני מבקשת לא לקלל" – לא תמיד זה יצליח. אבל כן לומר את הדברים. גם כשהרוחות נרגעות.

הילדים יבינו שזה לא פייר ויש כאן הרעת תנאים ובהחלט הם יכולים לבוא בטענות.

לנו כהורים חשוב שנשמור על הקו של " אני מבינה שקשה לך שאני לא מתערבת כי בעבר התערבתי וזה יקח זמן עד שתסתדר עם אחותך".

הילדים שלנו זקוקים להבנה הרבה יותר מאשר הסכמה.

נבין את הקושי אבל לא נפתור להם את המריבה.

בכמה שורות או To Make The Long Story Short

1. מריבות בין אחים הם שיעור טוב לחיים.
2. לנו כהורים אסור להתערב ולנקוט צד גם כשאנחנו מפרידים במריבה אלימה.
3. מומלץ מאוד! לגלות הבנה לתסכול של הילד שלא מתערבים לו במריבה ולומר באותה נשימה שאנחנו אוהבים וסומכים עליהם שיסתדרו.