איך מענישים?
עונשים הם מרשם מעולה למאבק כוח. כשאנחנו מענישים את הילד, זה נופל לרוב על חוסר האונים שלנו. כי כבר אמרתי אלף פעם, "תסדר את החדר" , "תכנסי להתקלח" , "תצא כבר מהמקלחת" , תחזיר את הסוודר למקום".
כשאנחנו מענישים את הילד שלנו, אנחנו לא באמת, מאפשרים לו להפנים את המעשה שעשה.
לא הבנתי..
כשאנחנו מענישים ילד בסגנון "לא שטפת את הכלים, למרות שזה היה התור שלך והיום, כל היום אין מסך. כי כשאתה לא עושה מה שאני מבקשת, אני גם לא אעשה את מה שאתה תבקש" אנחנו מפגינים כלפיו חוסר כבוד. אנחנו מרגישים שהוא לא כיבד אותנו או את חוקי הבית ומחזירים לו במקום שכואב לו. מתוך אשליה שאם יכאב לו הוא ילמד או אולי יפנים.
חוסר כבוד כלפי הילד = עונשים, לא באמת מאפשרים לילד להפנים או להימנע מאותה התנהגות מפריעה.
כשאנחנו כבר מיואשים או כועסים על התנהגות מפריעה, אנחנו שולפים את העונש כקלף חזק שלנו, בעלי הסמכות.
מה הילד לומד מזה?
- יש חזק ויש חלש בבית שלנו. אבא שלי חזק וכוחני ואני הילד החלש.
- אם אני לא מקבל מה שאני רוצה אני משתמש בכוח, בעונש.
אז מה? לוותר ולהתעלם מזה שהוא לא שם עליי?
ויתור או התעלמות לא באמת משפרים את מערכת היחסים בינינו לבין הילדים שלנו (* ראו מאמר בנושא ויתור לילדים).
כשהילד או הילדה שלנו מתנהגים בצורה שאינה מקובלת עלינו . יש אפשרות לשתי תוצאות כדי להתמודד עם האירוע.
תוצאה טבעית
ותוצאה הגיונית
תוצאה טבעית – מתרחשת מאליה, אנחנו אפילו לא צריכים לגעת ( וגם! לא להשתמש במשפט המעצבן " אמרתי לך שזה מה שיקרה…. פעם הבאה תקשיב לאמא שלך…)
תוצאה טבעית מתרחשת כשהילד שוב לא לקח מפתח ונתקע מחוץ לבית.
תוצאה טבעית מתרחשת כשהיה לה ממש קר בכיתה כי הדליקו מזגן.
תוצאה טבעית מתרחשת כשהוא לא למד למבחן וקיבל 40.
אלה כולן תוצאות טבעיות. לא נגענו. לא התערבנו והן פשוט מתרחשות כחלק בלתי נפרד מהחיים.
היופי בתוצאה טבעית, היא שהיא בעצם חוסמת את ההתערבות שלנו ההורים.
בכלל, רצוי שהילד יחווה תוצאה טבעית.
וכשזה קורה. רצוי מאוד שלא נאמר מילה ואם בכל זאת אמרנו משהו, כדאי שזה יהיה מעודד.
"זה באמת מעצבן. אני סומכת עלייך שפעם הבאה, תלכי לישון מוקדם יותר, כדי להיות עירנית בטסט".
תוצאה הגיונית – בהרבה מצבים בחיים, אין תוצאה טבעית ואנחנו צריכים ליצור תוצאה הגיונית. בהנחה שזה ידוע מראש וזה ברמה של חוק, מדובר בתוצאה הגיונית שקשורה למעשה. ברגע שמגדירים את החוק כתוצאה ישירה מול כולם ולא מול ילד אחד בלבד, הגדרנו תוצאה הגיונית.
אפשר דוגמא?
חזרנו הביתה, וראינו שהבן לא שטף כלים.
למרות שאמרנו אלף פעם.
למרות שזה היה תורו.
התוצאה היא שהילד לא שטף כלים. כיור מלא ומלוכלך ועמוס!
הולכים לילד – " עידו, אני מבקשת שעכשיו תעזוב את הסוני ותיגש לכיור. אני רואה שלא הספקת לשטוף כלים וקשה לי להיכנס לכזה מטבח"
אם מדובר בילד מתבגר, יש מצב שהתגובה תהיה "עוד שניה, אני מסיים לשחק"
התגובה שלנו – " מתי בדיוק מסתיים המשחק? כי אני ממתינה".
בכל מקרה, לא לשטוף במקומו ולקטר. כלומר, כן אפשר לקטר אבל לא לשטוף במקומו.
הכלים והסבלנות שלנו, צריכים להמתין עד שהוא יעשה את המטלה שלו.
כנ"ל עם הגרביים, נעליים וכל אותם דברים שסיכמנו מראש שהם מטלות הבית שלהם.
מה הילד לומד מזה?
שלכל התנהגות, עשייה או אי עשייה – יש תוצאות. חלקן טבעיות וחלקן הגיוניות. זו המציאות. המציאות מתכתבת עם מעשה ותוצאה.
בכמה שורותאו To Make The Long Story Short
- מומלץ לא להשתמש במילה "עונש". אלא במילה תוצאה.
- מסכמים עם כל בני הבית מה אנחנו מצפים ומה מקובל או לא.
- כאשר אנחנו משתמשים בתוצאה הגיונית היא צריכה להיות קשורה למעשה.
- לא פותחים פנקס וזוכרים את כל טעויות שהילד עשה – בכל יום יש לכולנו הזדמנות חדשה.
